שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אנונו ואח' - פסקדין

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי רכב הנתבעים עבר בפתאומיות אל נתיב נסיעת רכבה. כשהבחינה הנהגת ברכב התובעת בנעשה, היא בלמה אולם בכל זאת ארעה ההתנגשות.

הנתבעים טענו כי רכבם עמד ברמזור אדום. לפתע פגע בו רכב התובעת מאחור.

בדיון שמעתי את עדויות הנהגת ברכב התובעת והנתבע.

הנהגת ברכב התובעת אמרה כי במהלך נסיעתה הגיח לפתע רכב הנתבעים, אשר חתך את נתיב נסיעתה באלכסון ואז היא בלמה.

הנתבע אמר, שהוא נסע מאחורי רכב התובעת. הוא יצא לעקיפה וחזר אל הנתיב הימני, כאשר רכב התובעת היה במרחק של 100 מטרים ממנו. תוך כדי שהוא הביט במראה ולאחר שחלפו כ- 10 שניות רכבו נפגע מאחור על ידי רכב התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות החלטתי לקבל את התביעה לאחר שהעדפתי את גרסת הנתבעת להתרחשותה.

הנתבע הציג לראשונה גרסה מפורטת, אשר זכרה לא בא בהודעה שמסר כמו גם בכתב ההגנה. מהודעתו נוצר הרושם כי הנתבע נפגע עת עמד כך סתם לפני הרמזור. והנה נתברר מעדותו כי עובר לתאונה הוא נסע אחרי רכב התובעת. הנתבע עקף את רכב התובעת וחזר לנתיב הנסיעה הימני. התאונה ארעה בסמוך אחר כך. מדובר בגרסה חדשה לחלוטין שאין מקום לקבלה בשלב זה. די בכך כדי להעדיף את גרסת נהגת התובעת ולדחות את טענת ההגנה של הנתבעים.

זאת ועוד, כאמור הנתבע אמר בעדותו כי הוא חזר לנתיב הנסיעה, כאשר רכב התובעת היה במרחק של 100 מטרים ממנו. מעבר לכך שעניין זה לא צוין כלל בכתב ההגנה, כפי שמתחייב, אלא שספק רב בעיניי אם הנתבע אשר הביט במראה כטענתו, יכול היה להעריך כי רכב התובעת היה במרחק של 100 מטרים ממנו עת הוא חזר לנתיב הנסיעה. התרשמתי כי הוא הציג נתון זה על מנת ליצור את הרושם כי המעבר בין הנתיבים לא היה הגורם לתאונה. כך הדברים גם לגבי דבריו שהתאונה ארעה כ- 10 שניות לאחר שסיים את המעבר לנתיב רכב התובעת.

הנהגת ברכב התובעת אמרה בעדותה שהיא הופתעה מכניסת רכב הנתבעים אל נתיב נסיעתה ואני מאמין לה. העובדה שמעדותו של הנתבע התברר כי התאונה ארעה בסמוך לאחר שעבר לנתיב בו הוסע רכב התובעת, תומכת בגרסת הנהגת.

התרשמתי כי הנתבעת אשר נסעה בנתיב נסיעתה הופתעה מכניסת רכב התובעת אל נתיב נסיעתה. היא בלמה בחוזקה את רכבה. בעדותה היא אמרה שהיא זוכרת את הרגל על הבלם עד הסוף, כך בלשונה. עניין זה מסביר את מיקום הפגיעה בכלי הרכב בחלקו האחורי. יש להניח שאלמלא הנהגת הייתה בולמת בחוזקה שאז מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים היה אולי בדופן. יתרה מכך, התרשמתי כי הנתבע נסע במהירות גבוהה מעל המותר. הנהגת אמרה שמהירות נסיעתה הייתה כ- 60 קמ"ש. הנתבע הסביר כי במקום מהירות הנסיעה המותרת היא 50 קמ"ש. בהתחשב בכך שעובר לתאונה, הוא עקף את רכב התובעת אזי ברור כי הוא נסע במהירות גבוהה יותר מהמהירות שבה היא נסעה. עובדה זו גם היא מסבירה מדוע הוא הצליח להשלים את מעבר רכבו אל נתיב הנסיעה. מכל מקום האופן חסר הזהירות בה הוא ביצע את העקיפה גרם לקיצור מרחק הבלימה של רכב התובעת.

עם זאת לא מצאתי לפטור לחלוטין את הנהגת מאחריות לאירוע. בהתאם לדברי הנתבע הרי שהתובעת נסעה במהירות מעט גבוהה מהמותר במקום. בנוסף מעדותה עלה כי היא הבחינה ברכב התובעת לראשונה במרחק מה ממנה (בעדותה היא אמרה שראתה את הרכב במרחק של כ- 30 מטרים, 6-7 פעמים רוחב אולם הדיונים, אולם היא הוסיפה כי אין היא טובה בהערכת מרחקים). ייתכן ואם היא הייתה נוסעת במהירות נמוכה יותר, שאז היא הייתה מצליחה לבלום ואולי אף לצמצם את הנזקים שנגרמו לרכבה. לאחר ששקלתי את האמור אני קובע כי יש להטיל עליה אחריות בשיעור של 20% ולפיכך התובעת זכאית לפיצוי בשיעור של 80%.

התובעת הוכיחה את תביעתה באמצעות חוות דעת שמאי. בהתאם לחוות הדעת נגרם לתובעת נזק בסך של 2,984 ₪. הסכום כולל נזק בגין ירידת ערך בסך של 684 ₪. בנוסף היא נשאה בתשלום שכר טרחת שמאי בסך של 517 ₪. התרשמתי מעדותה של הנהגת כי הנזקים הנתבעים נגרמו באירוע התאונה. הנזקים הנתבעים הנם בפינה הימנית קדמית של הרכב והם מתיישבים עם מיקום הפגיעה ברכב.

אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת 80% מנזקיה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 14.9.2010, אגרת בית משפט, שכר העדה ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: